Resh
  • הבמה
    • סיפורת
    • שירה
    • פזמונים
    • יוצרים מציאות אחרת
  • אג'נדה
    • אקטואליה
    • דעות
    • הבמה החברתית
    • הבמה הפמיניסטית
    • זמן חינוך
  • מגזין
    • המוסף
    • ספרות
    • מוזיקה
    • טלוויזיה
    • קולנוע
    • תיאטרון
    • יהדות
    • מתבגרים
    • דיגיטל
  • + הצטרפו אלינו
  • הרצ"ל – הרצאות לנוער
  • הבמה
    • סיפורת
    • שירה
    • פזמונים
    • יוצרים מציאות אחרת
  • אג'נדה
    • אקטואליה
    • דעות
    • הבמה החברתית
    • הבמה הפמיניסטית
    • זמן חינוך
  • מגזין
    • המוסף
    • ספרות
    • מוזיקה
    • טלוויזיה
    • קולנוע
    • תיאטרון
    • יהדות
    • מתבגרים
    • דיגיטל
  • + הצטרפו אלינו
  • הרצ"ל – הרצאות לנוער
Resh
  • הבמה
    • סיפורת
    • שירה
    • פזמונים
    • יוצרים מציאות אחרת
  • אג'נדה
    • אקטואליה
    • דעות
    • הבמה החברתית
    • הבמה הפמיניסטית
    • זמן חינוך
  • מגזין
    • המוסף
    • ספרות
    • מוזיקה
    • טלוויזיה
    • קולנוע
    • תיאטרון
    • יהדות
    • מתבגרים
    • דיגיטל
  • + הצטרפו אלינו
  • הרצ"ל – הרצאות לנוער
  • הבמה
    • סיפורת
    • שירה
    • פזמונים
    • יוצרים מציאות אחרת
  • אג'נדה
    • אקטואליה
    • דעות
    • הבמה החברתית
    • הבמה הפמיניסטית
    • זמן חינוך
  • מגזין
    • המוסף
    • ספרות
    • מוזיקה
    • טלוויזיה
    • קולנוע
    • תיאטרון
    • יהדות
    • מתבגרים
    • דיגיטל
  • + הצטרפו אלינו
  • הרצ"ל – הרצאות לנוער

קומיקס ורוקנ'רול

כתב אורח 10 באוגוסט 2014 10:35 אין תגובות

כבכל שנה, נפגשים ענקי הקומיקס הישראלי לארבעה ימים של סדנאות, קומיקס ורוקנ'רול. מה קורה בעולם המצויר? יונתן ריבה יצא לבדוק

lisistent// CC PIXABAY

 

מי שבקיא בתעשיית הקומיקס הישראלי בוודאי מכיר את השמות הבאים: אורי פינק, תומיקס, נמרוד רשף, עופר זנזורי והרכש החדש דניאל עמית. מה משותף לכולם? הם נמצאים ב"אנימיקס", הפסטיבל הבינ"ל לאנימציה, קומיקס וקריקטורות בסינמטק ת"א! בתור מעריץ קומיקס מושבע, חשבתי שזו הזדמנות טובה לחשוף אתכם לתעשיית הקומיקס הישראלי, ולשם כך נעזרתי באמנים המובחרים ביותר כדי שיסבירו.

מי לא מכיר את אורי פינק? אחרי כל כך הרבה שנים בתעשיית הקומיקס, הלהיט הבלתי מעורער שלו, "זבנג", חוגג עכשיו 27 שנים של ירחונים, יומנים , ספרים, מחברות, תכנית טלוויזיה ואפילו אלבום מדבקות! נפגשתי עם אורי פינק כדי לשמוע על איך הגיע לקומיקס, למה הגיע לקומיקס ואיך הוא מסביר הצלחה כזאת גדולה?

איך החלטת לצייר קומיקס?

"בכיתה א' המורה שלי ראתה שאני מצייר במחברות הלימוד ונתנה לי חוברת מיוחדת לצייר בה וככה התחלתי לצייר קומיקס. תמיד חלמתי לצייר גיבורי על, זה היה החלום שלי… הקומיקס הראשון שלי היה 'סברמן', ממנו המשכתי לזבנג, הקומיקס הכי מוכר שלי".

למה התחלת לצייר את "זבנג"?

"רציתי להרוויח כסף.. למדתי בבצלאל והשותף שלי הציע לי לעשות קומיקס ב"מעריב לנוער" שבאותה תקופה היה להיט, העיתון הכי נקרא לנוער בארץ. התאמתי לשם את "זבנג" שהרבה בני נוער יכולים להתחבר אליו. ב"מעריב לנוער" זכיתי לחשיפה אדירה ופתאום מצאתי את עצמי עובד בקומיקס… "

איך הקומיקס הפך לסדרה?

"פנו אליי יום אחד בבקשה לייצר סדרה לייצר סדרה שמבוססת על זבנג והסכמתי. הסדרה מאוד הצליחה ויוצרי הסדרה מכרו הרבה מוצרים שקשורים לה, אבל לא נמכרו הרבה והסדרה הסתיימה לאחר שתי עונות".

איך אתה רואה את העתיד של זבנג?

"אני חושב ש-'זבנג' תמשיך במתכונת הרגילה של ירחון וספר, אבל אני רוצה ליצור סדרה מצוירת שמבוססת על עלילות גל, ג'ינג'י והחבר'ה שלפי דעתי יכולה להצליח".

בניגוד לאורי פינק שהתחיל לצייר גיבורי על והפסיק, עופר זנזורי המשיך ולא יפסיק עד שמלאי גיבורי העל שלו יגיע לפחות לאלף. הוא התחיל עם "אדירי התכלת" לפני 10 שנים, המשיך עם "הדר" ועכשיו "כפיר", הגיבור התנ"כי. עכשיו הוא חולם בגדול והוציא אלבום מדבקות, בובות, סיכות ועוד הרבה אקססוריז אחרים של הקומיקס שלו.

ספר לי קצת על סדרת הקומיקס שלך.

"'אדירי התכלת' היא סדרת גיבורי על ישראלית. כמו שיש לאמריקאים את סופר מן, ספיידרמן ובאטמן לנו יש גיבורים ישראלים, יש לנו אי עצום – הדר, כפיר, להט והאיל והן כולן דמויות בתוך הסדרה הזאת. זה סוג של אקס מן ישראלי, כל פעם הקומיקס מתרכז בדמות אחרת. השפעות רדיואקטיביות גורמות לכמה בני נוער לקבל כוחות על, אבל אנחנו לא באמריקה כך שהדמויות והכוחות מותאמים לעם ישראל".

איך הגיע אלייך הרעיון החדשני לכתוב סדרת קומיקס על גיבורי על?

"היו בעבר שני ניסיונות לייצר גיבורי על ישראליים, 'סברמן' של אורי פינק ו'אורי און' של מיכאל נצר שהצליחו, אבל הקדימו את זמנם. אני באתי בעיתוי מושלם לקומיקס גיבורי על. החידוש שלי הוא שאני מביא את אותה תבנית אמריקאית ומביא אותה לתוך ההוויה הישראלית ולא מספר אותה כסיפור אמריקאי".

מאיפה מגיעים אלייך כל הרעיונות לגיבורי העל הישראלים?

"לכל דמות מגיע הרעיון ממקום אחר. חלק הם דברים שאני זוכר מהילדות, חלק מהדברים קורים יום-יום ואני רואה אותם בטלוויזיה או קורא בעיתון. לדוגמה אם רב אומר שהגענו לאחרית הימים ואנחנו רגע לפני הסוף ותכף בתשובה, אבל קודם צריך לבדוק אותנו, אז עולה בפניי רעיון על מישהו שיבוא ויחזיר אותנו לתשובה מהר. איך הוא יראה, איך הוא ידבר, מה יהיו מאפייני האישיות שלו…"

איך אתה רואה את הסדרה מתקדמת בשנים הקרובות?

"אני מתחיל להרחיב את מוצרי הסדרה ועכשיו יש גם בובות, סיכות, קלפים ואני חושב שזו התקדמות יפה בעולם הקומיקס שלי".

מה הדעה שלך בנוגע להתמסחרות חברות הקומיקס הגדולות?

"אני בעד, כל עוד ההתמסחרות לא מתרחשת בקומיקס עצמו אלא במדיות אחרות. בסדרות טלוויזיה, בובות, כלי כתיבה וכל מיני דברים כאלה. איכות הקומיקס השתפרה בעשרים שנה האחרונות. היוצרים מקבלים שכר יותר גבוה וכך היצירות יותר טובות. אם זוהי הדרך לשלם לאמנים יותר – זה מצוין מבחינתי".

מה דעתך על תעשיית הקומיקס הישראלי, שלא כל כך מוכרת ומרוויחה בארץ בינתיים?  

"תעשיית הקומיקס הישראלי לא מוכרת ומרוויחה, והיא תמשיך להיות כזאת בעשר השנים הקרובות, משתי סיבות עיקריות: אחת היא המדיה המודפסת, שבשנים האחרונות פחות מורווחת מהמדיה האינטרנטית. דבר שני הוא שאיחרנו את העיתוי מתי להכניס את הקומיקס לחלק מן התרבות הישראלית שהתבססה בסביבות קום המדינה, ואם קומיקס לא היה שם – הוא לא חלק מאבני התרבות שלנו. היום אנחנו מנסים לייצר אבני תרבות על דור חדש וזה לא קל. לכן, הוא לא ייכנס בעשר השנים הקרובות לחלק מאבני התרבות הישראלית."

בכל זאת, יש מי שרוצה להיכנס לעולם הקומיקס הישראלי: דניאל עמית הוא אוטיסט גאה בן 17, שמוציא כעת את הקומיקס הראשון שלו, "אוטיסטה", ומתחיל את דרכו בעולם הקומיקס, במטרה להסביר לנו מה זה להיות אוטיסט. דניאל הוא גם זמר שהשתתף באקס פקטור וכבש את השופטים והצופים כששר את "הנסיך הקטן". דניאל אומר שאובחן כאוטיסט בגיל שנתיים ומאז חייו השתנו, ו"אוטיסטה" הוא קובץ סיפורים מאויר שמספר את סיפורו.

פסטיבל כמו "אנימיקס" מאפשר את החשיפה המיוחלת והחשובה לאותם היוצרים, שאת ספריהם ועבודותיהם ניתן למצוא בחנויות הקומיקס המובחרות, וגם בסתם חנויות ספרים.

ויש גם ביקורת: אופיר הלל על "ילדי הקרון", סרט אנימציה שהוקרן בפסטיבל

רכבת על מסילה שועטת קדימה, בזמן שקרון ניתק ממנה. לאחר מכן אנחנו רואים כמה ילדים מול חלון ראווה, מציצים אל עבר חנות מאפה ונכנסים אליה לבסוף. אלו הם ארבעה אחים: ג'סי והנרי המתבגרים, ויולט ובני הצעירים, שהוריהם נפטרו.  הם מבקשים מהמוכרת ללון שם הלילה, ובורחים אל תוך היער כשזו זוממת תכניות לגביהם. אחר כך הם הולכים בלי לדעת לאן, מגששים את דרכם ומחפשים מקום ללון בו. הם מוצאים קרון עזוב שמונח באמצע הדרך, על שפת נחל, לא רחוק מהעיר. הקרון הזה הופך עבורם לבית.

קרדיט: יח"צ

"ילדי הקרון" מארה"ב מספק הפתעה מרעננת להורים וילדים אוהבי קולנוע. הוא ממוקם רחוק מאוד מסרטי האנימציה שאנחנו מכירים, כי במרכזו נמצאים ילדים נורמליים לחלוטין שיוצאים למסע הרפתקאות והישרדות. מדובר בחוויה עדינה ורגישה, שלא מתיימרת להיות מה שהיא לא, וזה מה שקסום ומיוחד בסרט.

 

האנימציה ידידותית, עתירת מעוף ועמוקה, מה שמאפשר להישבות בקלות בתוך העולם הפשוט של הדמויות, שהעלילה עוקבת אחר חייהן בקרון. אמנם מדובר בנושא "כבד" ובסיפור שמתחיל במוות, אך העלילה שוקקת החיים, ועצם העובדה שאין בה התפתחויות מסעירות הופכת את "ילדי הקרון"  לסרט מתון בגישתו, עדין ומקסים.

כתב אורח |להציג את כל הפוסטים של כתב אורח


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

אנחנו בפייסבוק
אנחנו באינסטגרם
Follow on Instagram
הצטרפו אלינו

מיזם הכתיבה של הנוער בישראל – Resh מעלה על נס את יכולת הכתיבה והביטוי של בני־הנוער. לחצו כאן כדי לעבור לעמוד ההצטרפות.

צור קשר
על אודותנולחצו כאן כדי להכיר את אנשי Resh
Theme by Pojo.me - WordPress Themes
כל הזכויות שמורות למיזם הכתיבה של הנוער בישראל
גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס